החלטה בתיק רע"פ 6378/13

1.            לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הנכבד ב-עפ"ג 2797-12-12 (בהרכב כב' השופטים: א' טל (סג"נ), א' מקובר ו-ז' בוסתן), שניתן בתאריך 1.9.2013, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון-לציון (כב' השופט א' יקואל), מתאריך 6.11.2012, ב-ת"פ 7724-05-10 (להלן: התיק העיקרי) וב-ת"פ 43818-02-11, שצורף אליו (להלן: תיק הצירוף). בצד זה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש, ובהתאם להחלטתי עוכב תחילת ריצויו של העונש עד להחלטה בבקשה שלפני.

להלן יובאו הנתונים הנדרשים להכרעה.

2.            המבקש הורשע בבית משפט השלום בראשון-לציון הנכבד, על פי הודייתו, בשני כתבי אישום מתוקנים, בעבירות של: תקיפת בת-זוג, לפי סעיפים: 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק, וכן בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק.

בית משפט השלום הנכבד השית על המבקש 4 חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל שני עונשי מאסר על תנאי, בני 10 חודשים ו-3 חודשים, בהתאמה, אשר הוטלו על המבקש ב-ת"פ 3614/04 (שלום ראשל"צ) מתאריך 11.9.2005 (אשר יכונה להלן: המשפט הקודם), וקבע כי הם ירוצו בחופף לעונש המאסר בפועל שהושת על המבקש - כך שתקופת המאסר בפועל הכוללת שנגזרה עליו עמדה על 10 חודשים.

כן הטיל בית משפט השלום הנכבד על המבקש 6 חודשי מאסר על תנאי (כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יעבור, בתקופה של שלוש שנים מתאריך שחרורו, כל עבירת אלימות כלפי גוף ואיומים), 3 חודשי מאסר על תנאי (כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יעבור, בתקופה של שלוש שנים מתאריך שחרורו, עבירה של היזק לרכוש במזיד), וכן התחייבות בסך של 10,000 ש"ח להימנע מלעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו על העבירות שבהן הורשע.

3.            עניינה של הבקשה שלפני בהפעלת עונשי המאסר על תנאי שנגזרו על המבקש במשפטו הקודם (אשר יכונו להלן לשם הנוחות גם: המאסרים המותנים). לטענת המבקש במועד ביצוע העבירות, מושא ההליך הנוכחי, "תקופת התנאי השיפוטית" של עונשי המאסר המותנים שנגזרו עליו במשפט הקודם - פקעה, ובית משפט השלום הנכבד לא היה מוסמך להפעילם בגדרי גזר דינו. יסודה של הטענה האמורה (שנטענה בענייננו, לראשונה, בפני בית המשפט המחוזי הנכבד - ולא בפני בית משפט השלום שגזר את דינו של המבקש) בעובדה שבית משפט השלום, אשר הטיל את המאסרים המותנים במשפטו הקודם עיכב את עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש באותו גזר דין (7 חודשי מאסר בפועל), ואותו בלבד, לצורך הגשת ערעור, ובהמשך עוכב ביצוע עונש המאסר בפועל גם על-ידי ערכאת הערעור. לימים, התקבל הערעור באופן חלקי כך שעונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש באותו הליך הופחת ל-6 חודשי מאסר והומר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

בנסיבות אלה, טוען המבקש, כי בהתאם להלכה שנפסקה ב-רע"פ 7589/97 רחמים נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 651 (להלן: הלכת רחמים), תקופת התנאי שנגזרה עליו במשפט הקודם החלה ביום מתן גזר הדין (קרי בתאריך: 11.9.2005) והסתיימה, לפיכך, בתאריך 10.9.2008. משכך, לטענת המבקש, לא היה מקום להפעיל את המאסרים המותנים, שנגזרו עליו במשפט הקודם, ביחס לעבירות שבהן הורשע בגדרי ההליך מושא הבקשה הנוכחית, אשר נעברו בתאריכים: 4.7.2009, 5.4.2010 (העבירות מושא התיק העיקרי) ובתאריך 4.12.2010 (העבירות מושא תיק הצירוף).

לטענת המבקש, הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מהמקרה הפרטני - ועניינה, לגישתו, "ביחסי הגומלין שבין הלכות שנקבעו בבית המשפט העליון הידועות כהלכת רחמים והלכת במנוקלר [הכוונה היא ל-ע"פ 7510/00 במנוקלר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 258 - ח"מ; להלן: הלכת במנוקלר] ודרכי ישומן" (ראו: סעיף 27 לבקשה למתן רשות ערעור). עוד טוען המבקש, בעקבות דברי חברי, השופט א' רובינשטיין, ב-רע"פ 7495/12 צדוק נ' מדינת ישראל (22.10.2012), כי לשיטתו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד נפלה טעות המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, לשם תיקונה. בנוסף טוען המערער לקיומן של נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות, אף הן, לטעמו, התערבות בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד - אשר דחה, כאמור, את השגותיו של המבקש בנוגע להפעלתם של המאסרים המותרים על-ידי בית משפט השלום הנכבד.

דיון והכרעה

4.            לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף לה וכן בתגובת המשיבה, שנמסרה על פי החלטתי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אביא להלן, בקצרה, את הנימוקים למסקנתי זו.

5.            כידוע, הלכה היא כי בית משפט זה יעניק, ככלל, רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים להליך (עיינו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)), או במקרים שבהם מתגלה אי-צדק בולט, או עולה מהבקשה חשש של עיוות-דין (עיינו: רע"פ 2222/13 חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל (2.5.2013); רע"פ 2258/13 מאירוב נ' מדינת ישראל  (30.4.2013)).

6.            הבקשה שלפני איננה נכנסת בגדרי ד' אמותיהם של המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור לדיון ב"גלגול שלישי". חרף הניסיון לשוות לבקשה אופי כללי, השאלה המשפטית שעליה מצביע המבקש - כלל איננה מתעוררת בנסיבות המקרה שבפני וכל עניינה של הבקשה מתמצה בטענות בדבר יישום הדין החל על נסיבות העניין גרידא. הלכה היא כי טענות מסוג זה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור לדיון ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"פ 7495/12 צדוק נ' מדינת ישראל (22.10.2012)) - מה גם שלא מצאתי בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות שדנו בעניינו של המבקש כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. אבהיר את הדברים מיד בסמוך.

7.            סעיף 52(ג) לחוק העונשין מורה כדלקמן:

"תקופת התנאי תתחיל מיום מתן גזר הדין ואם הנידון נושא אותו זמן עונש מאסר - ביום שחרורו מן המאסר; אולם תקופה שאסיר נמצא בה מחוץ לבית הסוהר בשל שחרור מערובה מכח סימן ב' בפרק ג' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בשל חופש מיוחדת, או מכח סימן ב1 לפרק ו', יראו אותה כתקופת תנאי מצטברת לתקופת התנאי שקבע בית המשפט; והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת" (ההדגשות שלי - ח"מ).

8.            בענייננו, הורה בית משפט השלום הנכבד (השופטת ל' ברודי), אשר גזר את דינו של המבקש במשפט הקודם (ת"פ 3614/04), בין היתר, כך:

"אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א. ששה חודשי מאסר בפועל.

ב. אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן חמישה חודשים שהוטל על הנאשם בתיק פלילי 3025/01 של בית-המשפט השלום בתל-אביב. מתוך תקופה זו ירצה הנאשם חודש אחד במצטבר לעונש המאסר המפורט בסעיף א' לעיל וארבעה חודשים בחופף.

סה"כ ירצה הנאשם שבעה חודשי מאסר בפועל . [ההדגשה במקור - ח"מ].